Make your own free website on Tripod.com

 

אַ-דַּוַּארַה Ad-Dawwara الدوّارة

 

 

נתונים כלליים

 

נ"צ :                              2094.2868

גובה מעל פני הים:             75 מ'

נפה (1945) :                   צפת

מחוז (1945) :                  הגליל

שם המקום כיום:               (אין)

ישובים סמוכים כיום:           עמיר, שדה נחמיה

הצג את מפת האיזור

 

שטח*

שטח כולל (1945):             5,470 דונם (כולל שני ישובים יהודיים)

בעלות על הקרקע (1945):   ערבית – 2,547 דונם

                                    יהודית – 2,573 דונם

                                    ממשלתית – 170 דונם

                                    לא ידוע – 180 דונם

 

אוכלוסיה**

הרכב אתני/דתי:                ערבים מוסלמים

מס' תושבים (1922):          אין נתונים

       "       (1931):           552

       "       (1945):           700

       "       (1948):           760

 

כיבוש וגירוש

תאריך נפילה:                   מאי 1948

מגיני הישוב:                     לוחמים מקומיים

יחידה כובשת:                   אין נתונים

תאריך נטישה/גירוש:          מ- 12.5.1948 עד 25.5.1948

סיבת נטישה:                    ל,ב

 

ישובים יהודיים על אדמות הישוב

הוקמו לפני 1948:              חוליות (שדה נחמיה), עמיר 

הוקמו אחרי 1948:             (אין)

על חורבות הישוב:             (אין)

 

 

תיאור כללי

הכפר א-דוארה שכן בליבו של עמק החולה, כ-6 ק"מ דרומית-מזרחית מאל-ח'אלצה (קרית שמונה). אדמות הכפר, 5,470 דונם שנכללו בהן גם שני קיבוצים ציוניים (עמיר ושדה נחמיה-חוליות), גבלו באדמות אל-עאבסיה בצפון ובמזרח, אל-מופתח'רה בדרום, א-צאלחיה וקיטיה במערב. שני הקיבוצים היו ממוקמים בחלק המערבי של אדמות הכפר, לאורך נהר הירדן. כביש משני חיבר את הכפר לעיירה אל-ח'אלצה, ודרך עפר חיברה אותו לכפרים הסמוכים אל-עאבסיה ואל-מופתח'רה. החלק העתיק של הכפר היה בנוי בצפיפות, עם סמטאות צרות בין הבתים. בתקופת המנדט הכפר התרחב ונבנו בתים בצורה מרווחת יותר. רוב בתי הכפר נבנו מבוץ, אך היו כאלה שנבנו מאבני בזלת. התושבים עסקו בעיקר בחקלאות וגידלו תבואה, ירקות ופרי הדר. לשם השקית הגידולים החקלאיים הם השתמשו במי גשמים, מי מעיינות ומי הירדן.[1] 

 

ההסטוריה של הכפר

ראשיתו של הכפר בתקופה העת'מאנית, כנראה מהמאה ה-19. בשנת 1931 נפקדו בו 552 תושבים, כולם מוסלמים להוציא נוצרי אחד. הם התגוררו ב-106 בתים. בשנת 1945 עלה מספר התושבים לכדי 700 נפש (בנוסף לכך התגוררו בשני הקיבוצים כ-400 יהודים).[2]

 

1948 - נפילת הכפר

ע"פ תכנית החלוקה של האו"ם מנובמבר 1947 נכלל הכפר, יחד עם כל האיזור, בתחומי המדינה היהודית. לא ידוע לנו על אירועים שבהם היה מעורב הכפר בחודשי המלחמה הראשונים. באפריל 1948 פינה הצבא הבריטי את האיזור, ותושבי הכפר קיבלו הוראה ממפקדים ערביים מקומיים לפנות את הנשים והילדים. בסוף אפריל דיווח המודיעין הציוני כי הכוח הערבי בכפר מונה כ-60 לוחמים.[3]

במאי 1948 כבשו הכוחות הציוניים, במסגרת מבצע "יפתח" בפיקודו של יגאל אלון, את האיזור כולו. באיזור עמק החולה הפעילה ה"הגנה" מערכת של לוחמה פסיכולוגית – הפצת שמועות על כוונותיהם הרעות של היהודים, במטרה להבריח את הערבים מן האיזור. מערכת תעמולה זו, התקפות מקומיות של ה"הגנה", וכן ההשפעה של נפילת צפת הערבית (ב-10 במאי) הביאו להתרוקנות איזור עמק החולה מתושביו הערבים. לפי מידע שמביא בספרו בני מוריס, המודיעין הישראלי ייחס את פינוי א-דוארה (ב-25 במאי) למערכת התעמולה של ה"הגנה". אין שום ידיעה על כיבוש צבאי של הכפר.[4]

בארכיון צה"ל קיים דיווח לפיו בבוקר ה-25 במאי השיח' של א-דוארה עזב את ביתו, וביקש מהמוכתאר של הישוב היהודי הסמוך לשמור על רכושו ולירות על כל ערבי זר שיהיה בסביבה.[5] יתכן שאירוע זה הוא הבסיס לקביעה שעליה מתבסס מוריס שהכפר ננטש ב-25 במאי, אך כפי שעולה מהדיווח הנ"ל נראה שהכפר ננטש מתושביו עוד קודם לכן, ורק המוכתאר (לבדו או יחד עם בני משפחתו) נשאר עד ה-25 במאי.

 

ישובים יהודיים על אדמות הכפר

כפי שנאמר לעיל, לפני 1948 הוקמו שני קיבוצים ציוניים על אדמות הכפר. "חוליות" (אחר כך שדה נחמיה) ב-1940, ו"עמיר" ב-1942 (לפני כן שכן באדמות ח'יאם אל-וליד). לאחר 1948 לא הוקמו על אדמות הכפר ישובים נוספים.

 

מה נשאר מהכפר

אל-ח'אלידי כותב שכמעט ולא נותרו שרידים מן הכפר, למעט כמה אבני בניין שנותרו במקום. רוב השטח משמש לבריכות דגים.[6]

 

 

הערות

* הנתונים נלקחו מתוך אל-ח'אלידי, שם.

** הנתונים המתייחסים לשנים 1931, 1945 נלקחו מתוך אל-ח'אלידי, שם. נתוני 1948 חושבו על פי הגידול הטבעי שהיה בין השנים 1931-1945.

 

1. אל-ח'אלידי, שם. מפת גבולות כפרים (1946).

2. אל-ח'אלידי, שם. גרוסמן, עמ' 118.

3. א"צ, 1082/922/1975 עמ' 211.

4. מוריס, לידתה (2004), עמ' 248-251.

5. א"צ, 1082/922/1975 עמ' 123.

6. אל-ח'אלידי, שם.

 

 

מקורות

 

Al-Khalidi Walid (ed.), All that remains: the Palestinian villages occupied and depopulated by Israel in 1948 , (Washington DC: 1992),"al-Dawwara", pp. 444-445.

 

Morris Benny, The Birth of the Palestinian Refugee Problem Revisited , Cambridge, 2004

 

ארכיון צה"ל (א"צ), תיק 1082/922/1975.

גרוסמן דוד, הכפר הערבי ובנותיו, (יד יצחק בן צבי, 1994).

מפות בריטיות (1942) קנ"מ 1:100,000, הדפסה מחודשת 1959.

מפות המרכז למיפוי ישראל, קנ"מ 1:50,000.

מפת גבולות כפרים (1946).