אַל-מֻוַיְלִח Al-Muweilih المويلح
נ"צ : 1426.1695
גובה מעל פני הים: 25
מ'
נפה (1945) : יפו
מחוז (1945) : לוד
שם המקום כיום: (אין)
ישובים סמוכים כיום: נוה
ירק
שטח כולל (1945): 3,342
דונם
בעלות על הקרקע (1945): ערבית – 2,795 דונם
יהודית
– 376 דונם
ממשלתית
– 171 דונם
הרכב אתני/דתי: ערבים
מוסלמים (בדואים)
מס' תושבים (1922): אין
נתונים
" (1931): 37
"
(1945): 360
"
(1948): 390
תאריך נפילה: יולי
1948
מגיני הישוב: אין
נתונים
יחידה כובשת: חטיבה
3 (אלכסנדרוני)
תאריך נטישה/גירוש: 1.4.1948
(ע"פ בני מוריס, תחת השם "ג'רמלה")
סיבת נטישה: ב
הוקמו לפני 1948: (אין)
הוקמו
אחרי 1948: (אין)
על
חורבות הישוב: (אין)
אל-מוילח
היה כפר בדואי כ-4.5 ק"מ צפונית-מזרחית לפתח תקוה. הכפר שכן על גבעה נמוכה
בלב שטח מישורי. אדמות הכפר, שכללו 3,342 דונם, גבלו בצפון באדמות ג'לג'וליה,
במזרח באדמות כפר קאסם, ובדרום באדמות מג'דל יאבא. הגבול המערבי היה נחל אל-עוג'א
(הירקון), כשמעברו השני – אדמות המושבה פתח תקוה. הישוב הפלסטיני הקרוב ביותר אליו
היה הכפר הקטן אל-מיר, פחות מק"מ אחד לכיוון דרום-מערב, למרות שאדמותיו לא
גבלו באדמות הכפר. מסילת הברזל לוד-חיפה עברה בגבול המזרחי של אדמות הכפר, וכך גם
הכביש הראשי ראס אל-עין – קלקיליה.[1]
הכפר
הוקם על ידי בדואים משבט ערב אל-מלחה. ע"פ אל-ח'אלידי הם בנו את בתיהם תחילה
סביב מעיין, ואחר כך לאורך הדרך המובילה לראס אל-עין. האוכלוסיה היתה מוסלמית
ועסקה בחקלאות. רוב אדמות הכפר היו מעובדות. בתקופת המנדט בעלי קרקעות בנו לעצמם
וילות בשטחי המטעים של הכפר. בשנת 1931 נמנו בכפר רק 37 תושבים, אך בשנת 1945 גדל
מספר התושבים לכדי 360 נפש.[2] גידול עצום זה מצביע על הגירה מסיווית לשטחי הכפר,
בין אם אלה אותם בעלי וילות שנאחזו במקום או תושבים אחרים שהתיישבו בשטחי הכפר.
יש
לציין ששבט ערב אל-ג'רמלה שכן כק"מ אחד ממזרח לכפר, על אדמות הכפר או בסמוך
מאד אליהם. יתכן וחלק מן המקורות מתייחסים לאל-מוילח כאל "ג'רמלה".
אין נתונים.
על
פי תכנית החלוקה של האו"ם מ-1947 נכלל הכפר בשטח המדינה היהודית. השם
"אל-מוילח" אינו מוזכר באף אחד מן המקורות הישראליים שעוסקים באירועי
1948. לעומת זאת השם "ג'רמלה" זוכה לכמה אזכורים. בני מוריס כותב
שבג'רמלה החלה עזיבת התושבים ב-8 בפברואר, על פי הוראת מפקדים ערבים, וב-1 באפריל
הוא ניטש סופית בגלל "פחד כללי".[3]
ב-27
בפברואר שימש אחד הבתים הקיצוניים בכפר יעד לפשיטה ציונית. מחלקה מגדוד 32 של
חטיבת "אלכסנדרוני" תקפה את "בית אבו חיג'לה" (נ.צ.
1421.1699), אך נתקלה בהתנגדות. ערבי אחד נהרג בקרב ושאר הערבים ברחו "לכיוון
הג'רמלה". הציונים פוצצו את הבית, שהיה בן 2 קומות.[4]
שטחי
אל-מוילח היו בקו החזית ממאי עד יולי 1948, בשעה שניטשו קרבות על איזור ראס אל-עין
ומג'דל יאבא בין הכוחות הישראליים לכוחות העיראקיים שהחזיקו במקומות אלה. ההשתלטות
הציונית על שטחי אל-מוילח הושלמה רק במחצית יולי 1948, לאחר נפילת מג'דל יאבא וראס
אל-עין ונסיגת חיל המשלוח העיראקי מזרחה. באוגוסט 1948 מסמכים צבאיים ישראליים כבר
מזכירים את "ג'רמלה" כמוצב ישראלי. לעומת זאת השטחים שממזרח לכפר, כגון
כפר קאסם, לא נכבשו כלל ב-1948 וסופחו לישראל רק ב-1949 במסגרת הסכמי רודוס.
אין.
הישוב "נוה ירק", שהוא הסמוך ביותר למקום, נמצא על אדמות ג'לג'וליה.
אדמות
הכפר משתרעות משני צידי כביש מס' 5, בקטע שנמצא פחות או יותר בין מחלף ירקונים
למחלף קסם. הכפר עצמו נחצה על ידי הכביש, ולא ברור מה נשאר ממנו. בתים נטושים,
חלקם די מרשימים, פזורים במספר מקומות בשטחי הכפר (ראה תמונות). אל-ח'אלידי מציין
שאחד הבתים שייך לאדם בשם האשם אל-ג'יוסי, שהיה לימים שר בממשלת ירדן. בית זה הוא
בניין בטון בן שתי קומות, בעל דלתות וחלונות מרובעים, וגרם מדרגות בחזית שמוליך
לקומה השניה.[5] לא הצלחתי לאתר את הבית.
* הנתונים נלקחו מתוך אל-ח'אלידי, שם.
** הנתונים המתייחסים לשנים 1931, 1945 נלקחו מתוך אל-ח'אלידי, שם. נתוני
1948 חושבו בהתאם לגידול טבעי של 3% לשנה.
1. מפת גבולות כפרים (1946). מפות מנדטוריות
1:100,000.
2. אל-ח'אלידי, שם.
3. מוריס, לידתה (1991), עמ' 82.
4. א"צ, 15/6647/1949 עמ' 160.
5. אל-ח'אלידי, שם.
Al-Khalidi, Walid (ed.), All that
remains: the Palestinian villages occupied and depopulated by Israel in 1948
, (Washington DC: 1992),"Al-Muweilih", p. 251.
ארכיון
צה"ל (א"צ), תיק 15/6647/1949.
מוריס
בני, לידתה של בעית הפליטים הפלסטינים 1947-1949, (עם עובד, 1991).
מפות
בריטיות (1942) קנ"מ 1:100,000, הדפסה מחודשת 1959.
מפות
המרכז למיפוי ישראל, קנ"מ 1:50,000.
מפת
גבולות כפרים (1946).
סיור
באתר.