אַ-רִּיחַאנִיָּה Ar-Rihaniyya الريحانيّة
נ"צ : 1584.2250
גובה מעל פני הים: 230
מ'
נפה (1945) : חיפה
מחוז (1945) : חיפה
שם המקום כיום: (אין)
ישובים סמוכים כיום: עין
העמק, רמת השופט
שטח כולל (1945): 1,930
דונם
בעלות על הקרקע (1945): ערבית – 1,885 דונם
ממשלתית
– 45 דונם
הרכב אתני/דתי: ערבים
מוסלמים
מס' תושבים (1922): אין
נתונים
" (1931): 293
"
(1945): 240
"
(1948): 240
תאריך נפילה: 14.4.1948
מגיני הישוב: אין
נתונים
יחידה כובשת: כנראה
חטיבה 1 (גולני)
תאריך נטישה/גירוש: בין
5 ל-14 באפריל 1948
סיבת נטישה: ?
הוקמו לפני 1948: (אין)
הוקמו
אחרי 1948: (אין)
על
חורבות הישוב: (אין)
הכפר
א-ריחאניה שכן על גבעה נמוכה באיזור הגבעות שנקרא "בלד א-רוחא", בחלק
הדרומי של מחוז חיפה. הכביש הראשי ואדי מילח עבר כ-3 ק"מ צפונית-מערבית לכפר
(כיום כביש 70). אדמות הכפר היו מצומצמות בהיקפן וכללו כ-1,930 דונם. הן גבלו
באדמות הכפרים דאלית א-רוחא בדרום, ואום א-זינאת במערב, ובאדמות קיבוץ רמת השופט
מצפון וממזרח. שכנו הקרוב ביותר של הכפר היה הקיבוץ הנ"ל - כק"מ אחד
דרומית-מזרחית ממנו. שמו של הכפר נגזר מצמח הריחן (בזיליקום). בתוך הכפר היה מסגד
ובית ספר יסודי לבנים, שנוסד בסביבות שנת 1887, ונסגר בתקופת המנדט. תושבי הכפר
היו אריסים על אדמות שבבעלות ערבים אחרים. הם התפרנסו מחקלאות וגידול בעלי חיים.
כ-95% מאדמות הכפר היו מעובדות.[1] מצפון לכפר זרם נחל קטן (כיום נחל השופט).
לאורך הנחל הזה ישנם כמה מעיינות, שסיפקו לכפר את מי השתיה ("עין
ריחאניה" הוא הקרוב ביותר, כ-200 מ' מצפון לכפר). במורד הנחל היתה טחנת קמח
ששימשה את הכפריים עד תחילת המאה ה-20.
הכפר
הוקם בתקופה העת'מאנית. בשנת 1931 נפקדו בו 293 תושבים, שהתגוררו ב-55 בתים. בשנת
1945 ירד מספר התושבים לכדי 240.[2] ירידה זו קשורה כנראה ברכישת חלק מאדמות הכפר
בידי יהודים, שהקימו את קיבוץ רמת השופט הסמוך. ככל הנראה הקיבוץ הוקם על אדמות
ששימשו קודם לכן את האריסים תושבי הכפר, ואלה נאלצו לעזוב ולמצוא לעצמם מקור פרנסה
אחר.
על פי
תכנית החלוקה של האו"ם מ-1947 נכלל הכפר בשטח המדינה היהודית. ב-5 באפריל
1948, יום לאחר תחילת מתקפת צבא השחרור על משמר העמק, הורה המטה הכללי של
ה"הגנה" לחטיבת גולני להודיע לתושבי ארבעה כפרים באיזור, ובהם
א-ריחאניה, כי עליהם לעזוב.[3] לא ידוע אם הודעת הגירוש אכן נמסרה. בכל מקרה,
במהלך השבוע-שבועיים שלאחר מכן הכפר ננטש מתושביו, בין אם בעקבות הוראת הגירוש
הנ"ל, התגברות הקרבות סביב משמר העמק, או כיבוש הכפר בידי הציונים. העיתון
"ניו יורק טיימס" מסר שהכפר נכבש ב-14 באפריל, כלומר, עם סיום הקרב על
משמר העמק. אולם אין ודאות שהציונים החזיקו חיל מצב בכפר, כיון שידוע שהכפריים,
שעברו להתגורר באום א-זינאת הסמוכה, המשיכו להגיע לכפר מדי יום כדי לעבד את
אדמותיהם.[4] ככל הנראה הם חדלו מכך
בסוף אפריל-תחילת מאי. אום א-זינאת עצמה נפלה ב-15 במאי 1948.
אין.
הישוב "עין העמק" נמצא פחות מק"מ אחד מצפון לכפר, אך לא על
אדמותיו.
אל-חאלידי
כותב שהריסות הבתים מכוסים בשיחים וקוצים, שרידי בית הקברות ובאר נמצאים מצפון
לכפר, וחלק מאדמותיו מעובדות בידי ישראלים.[5] מסיור במקום עולה שהגבעה שעליה שכן
הכפר מכוסה בעשבים ושיחים. למרגלותיה גדרות צבר. המעיין – עין ריחאניה – מלא מים
כל השנה. שריד עלוב מטחנת הקמח נראה במורד הנחל לכיוון מזרח (ראה תמונות).
* הנתונים נלקחו מתוך אל-ח'אלידי, שם. כיום גושים מס' 11747,11748,11749.
** הנתונים המתייחסים לשנים 1931, 1945 נלקחו מתוך אל-ח'אלידי, שם. נתוני
1948 חושבו על פי הגידול הטבעי שהיה בין השנים 1931-1945.
1. אל-ח'אלידי, שם.
גרוסמן, עמ' 173.
2. אל-ח'אלידי, שם.
3. מוריס, לידתה
(2004), עמ' 241.
4. גלבר, עמ' 122,
162. אל-ח'אלידי, שם.
5. אל-ח'אלידי, שם.
Al-Khalidi, Walid (ed.), All that
remains: the Palestinian villages occupied and depopulated by Israel in 1948
, (Washington DC: 1992),"al-Rihaniyya", pp. 185-186.
Morris Benny, The Birth of the Palestinian Refugee Problem Revisited
, Cambridge, 2004.
גלבר
יואב, קוממיות ונכבה (כנרת זמורה-ביתן דביר, 2004).
גרוסמן
דוד, הכפר הערבי ובנותיו, (יד יצחק בן צבי, 1994).
מפות
בריטיות (1942) קנ"מ 1:100,000, הדפסה מחודשת 1959.
מפות
המרכז למיפוי ישראל, קנ"מ 1:50,000.
מפת
גבולות כפרים (1946).
סיור
באתר.