Make your own free website on Tripod.com

 

בִּיר אַבּוּ גַ'אבִּר  Bir Abu Jabir  بير أبو جابر

 (אַבּוּ גַ'אבִּר)

 

נתונים כלליים

 

נ"צ :                              1277.1054

גובה מעל פני הים :            160 מ'

נפה (1945) :                   באר שבע

מחוז (1945) :                  עזה

שם המקום כיום:               באר שקמה

ישובים סמוכים כיום:           אחוזם

הצג את מפת האיזור

 

שטח

שטח כולל (1945):             כ-38,000 דונם*

בעלות על הקרקע (1945):   אין נתונים

 

אוכלוסיה

הרכב אתני/דתי:                ערבים מוסלמים (בדואים)

מס' תושבים (1922):          אין נתונים

       "       (1931):           כ-500

       "       (1945):           אין נתונים

       "       (1948):           כ-800

 

כיבוש וגירוש

תאריך נפילה:                   ספטמבר 1948

מגיני הישוב:                     האחים המוסלמים, הצבא המצרי

יחידה כובשת:                   גדוד 3 (חט' יפתח)

תאריך נטישה/גירוש:          אין נתונים

סיבת נטישה:                    ?

 

ישובים יהודיים על אדמות הכפר

הוקמו לפני 1948:              (אין)      

הוקמו אחרי 1948:             איתן

על חורבות הישוב:             (אין)

 

 

תיאור כללי

ביר אבו ג'אבר היה הכפר המרכזי של שבטי ערב אל-ג'באראת, ובו התגורר ראש המטה השיח' חסן אבו ג'אבר, ובני שבטו – שבט אבו ג'אבר. הכפר שכן כ-9 ק"מ מדרום לאל-פאלוג'ה, על אם הדרך שהובילה דרומה לכיוון באר שבע. הכפר נבנה ממזרח לתל אל-קניטרה (כיום: תל קשת) שגובהו 174 מ' מעל פני הים. היה בו בית ספר, מספר חנויות ובית קברות. השיח' אבו ג'אבר התגורר בבנין אבן בן שתי קומות ("ארמון") על גבעה בחלק המזרחי של הכפר. סביב ביתו היה גן, ובו עצים. רכושו כלל מכונית פרטית, מכונית משא וטרקטור, וכן פרדס, באר, וטחנת קמח. הבאר פעלה עם מנוע דיזל, וסיפקה מים לכל הסביבה.[1]

שבט אבו ג'אבר כלל את הפלגים מכאחלה, אבו ג'ראר, אולאד חוסין, הדאבין, ואחרים, ונקרא גם עיריבאת, על שם עראב, אחד מאבות הג'באראת. על פי אל-עארף (1937) מספרם של בני השבט "קרוב לחמש מאות".[2] ככל הנראה מספרם ב-1948 הגיע לכדי 800 נפש.

 

1948 - נפילת הכפר

על פי תכנית החלוקה של האו"ם נכלל הכפר בשטח המדינה הערבית. הכפר הותקף על ידי הציונים לראשונה בלילה אור ל-17 ביולי 1948. כוח בגודל של 4 מחלקות מגדוד 9, בפיקודו של שמחה שילוני, יצא מקיבוץ רוחמה, שנמצא כ-8 ק"מ משם, ולאחר איגוף עמוק לתוך השטח הערבי תקף את הכפר מצד צפון. על הכפר הגנה מחלקה של האחים המוסלמים, ועמדותיהם העיקריות היו בית השיח', שעל גגו הוצב מקלע, וראש התל הסמוך. הציונים שתקפו את הכפר בהפתעה ובכוח עדיף הצליחו להשתלט עליו תוך עשר דקות. לאחר מכן חבלנים פוצצו את בתי הכפר. בפעולה זו היו לציונים שני הרוגים, שנהרגו מהתפוצצות רימון שלהם. אבידות הערבים אינם ידועות. לאחר הפעולה שבו הציונים לבסיסם בקיבוץ רוחמה.[3]

בלילה שבין ה-7 ל-8 בספטמבר 1948 תפס הצבא הישראלי, ללא קרב, את תל אל-קניטרה, הסמוך לכפר. הצבא המצרי הגיב ביום המחרת וניסה לכבוש את המקום, אך הכוח הציוני שהחזיק במקום הדף אותו. המצרים ניסו לכבוש את המקום פעם נוספת ב-10 בספטמבר, אך נכשלו וויתרו. לאחר מכן כבשו הציונים גם את ביר אבו ג'אבר.[4] לא ידוע לנו על גורלה של האוכלוסיה האזרחית או על מועד נטישתה את המקום.

 

ישובים יהודיים על אדמות הכפר

מושב "איתן" הוקם בשנת 1955 על אדמות שבט אבו ג'אבר.[5]

 

מה נשאר מהכפר

הכפר אינו קיים היום. רוב תושביו הם פליטים בירדן, והיתר בגדה וברצועה.[6]

 

 

הערות

* בקירוב, ע"פ סימון שטחי השבטים במפת Palestine Land Society.

 

1. ברסלבסקי, עמ' 254. גבעתי, עמ' 179.

2. אל-עארף, עמ' 122.

3. גבעתי, עמ' 179-181. ברזנר, עמ' 268. ורד, עמ' 31.

4. ברזנר, עמ' 287-288. ורד, עמ' 44.

5. כל מקום ואתר, שם. תיחום אדמות השבט ע"פ הסימון במפת Palestine Land Society.

6. ראה טבלת פליטים במפת Palestine Land Society.

 

 

מקורות

אל-עארף עארף, תולדות באר שבע ושבטיה (תרגום: מ. קפליוק, 1937).

ברזנר עמיעד, הנגב בהתיישבות ובמלחמה (משרד הבטחון, 1994).

ברסלבסקי יוסף, הידעת את הארץ, חלק  ב' - ארץ הנגב (הקיבוץ המאוחד, 1946).

גבעתי משה, בדרך המדבר והאש – תולדות גדוד 9 (מערכות, 1994).

ורד אברהם, חזית הדרום בין סיני לחברון, (יאיר, 1996).

כל מקום ואתר (משרד הבטחון, 1995), הערך "איתן" (עמ' 24).

מפות ממשלת המנדט (1942) קנ"מ 1:100,000, הדפסה מחודשת 1959.

מפה של נפת באר שבע ב-1948 בהוצאת Palestine Land Society, London (2002).

מפות המרכז למיפוי ישראל, קנ"מ 1:50,000.