נתונים:
נ"צ : 2194.2741
גובה מעל פני הים : 690
מ'
נפה (1967) : קוניטרה
מס' תושבים (1967)* : 1,790
תאריך נפילה : 10.6.1967
יחידה כובשת : חטיבה
37
ישובים על אדמות הכפר: (אין)
כפר סורי נטוש במרכז הגולן, במחצית
הדרך מקוניטרה לגס'ר בנאת יעקוב. בתקופה הרומית היה במקום כפר גדול, ובסקרים
ארכאולוגיים שלאחר הכיבוש ב-1967 נתגלו שרידים רבים מהתקופה, כולל מקדש פגאני
ומערכת קברים, וכן פסל של אדם אוחז מגן שעליו ראש מדוזה. בסוף המאה ה-19 התיישבו
במקום שבטים תורכמניים, שעבור בניית בתיהם השתמשו באבני בניין ובשרידים מהכפר
הרומי העתיק. הכפר מוזכר על ידי גוטליב שומאכר, חוקר הגולן בשנים 1884-1885, כישוב
חדש, ותושביו תורכמנים. אל התורכמנים הצטרפו עם השנים גם תושבים ממוצא אחר, שכן
במפקד 1960 נמנו בכפר 1,456 נפשות, מהם רק 664 תורכמנים. ב-1967 גדלה האוכלוסיה
לכדי 1,790 נפש.
הכפר נכבש ב-10 ביוני 1967
בידי חטיבה 37 הישראלית. מתנחלים ישראלים, אנשי קיבוצים מעמק הירדן, התנחלו בכפר
מיד לאחר כיבושו, אך לאחר זמן קצר עברו למחנה צבאי סורי נטוש בעליקה.
הצבא הישראלי מיקם בנפאח' את
הבסיס המרכזי שלו בגולן, ועם פרוץ מלחמת אוקטובר 1973 התמקמו בו כמה יחידות. הבסיס
הופצץ בידי חיל האויר הסורי עם פתיחת המתקפה. בלילה שבין ה-6 ל-7 באוקטובר הגיעו
כוחות שריון סוריים מחטיבה 51 לגדרות המחנה וניהלו קרב עם כוחות שריון ישראליים.
עקב חשש לכיבוש המחנה נאלצה מפקדת האוגדה הישראלית שבפיקודו של רפאל איתן לסגת
מהמחנה. למחרת היום הגיעה למקום חטיבת השריון הסורית 91 ומולה הגיעו כוחות מילואים
ישראליים (חטיבה 679). הקרבות באיזור נמשכו עד ל-9 באוקטובר, עם נסיגת הסורים
מזרחה. נפאח' נשארה בידי הישראלים.
בכפר הסורי נותרו מבנים רבים,
חלקם כמעט שלא נהרסו, בעוד שאחרים הרוסים למחצה. המבנים בנויים כולם מאבני בזלת
שחורה. ניתן להבחין בכמה רמות (או שלבים) של בניה: המבנים הפשוטים או הקדומים יותר
יותר בנויים מאבני בזלת מסותתות בגסות, המונחות זו על גבי זו ללא טיח. מבנים אחרים
(כנראה מאוחרים יותר) בנויים מאבני בזלת מסותתות באופן מושלם (ייצור תעשייתי?), עם
חיבור של טיח ביניהן. בכמה בתים רואים שהקומה הראשונה נבנתה על פי השיטה הראשונה,
והקומה השניה (המאוחרת יותר) על פי השיטה השניה. ברבות מן הדלתות משקופי עץ
פשוטים. כמה מפתחי הבתים (דלתות, חלונות) נאטמו בידי הישראלים. בין הבתים גדרות
אבן מאבני בזלת לא מסותתות. בחצרות הבתים צומחים עשבים וקוצים לרוב. חלק מהכפר
מגודר, כדי למנוע גישה אליו.
הערות:
* מספר התושבים בשנת 1967
חושב לפי נתוני מפקד האוכלוסין 1960 בתוספת 3% ריבוי טבעי לכל שנה.
מקורות:
הבר איתן, זאב שיף (עורכים), לקסיקון
מלחמת יום הכיפורים (זמורה-ביתן-דביר, 2003), הערך "נפח", עמ'
295-296.
כל מקום ואתר (משרד הבטחון, 1995), הערך
"חרבת נפח", עמ' 131-132.
קיפניס יגאל, "המפה
הישובית של הגולן ערב מלחמת ששת הימים", קתדרה 116 (תמוז תשס"ה),
עמ' 117-146.
שור נתן, תולדות הגולן
(אפי מלצר, 2002), עמ' 59, 171, 231-232, 244, 281.
מפת טיולים וסימון שבילים –
החרמון והגולן, קנ"מ 1:50,000, הוצאת החברה להגנת הטבע.
סיור באתר.