Make your own free website on Tripod.com

 

אִדְנִבַּה Idnibba إدنبّة

 (בשפה המדוברת: אִדְ'נִבֶּה)

 

 

נתונים כלליים

 

נ"צ :                              1364.1278

גובה מעל פני הים:             140 מ'

נפה (1945) :                   רמלה

מחוז (1945) :                  לוד

שם המקום כיום:               חרובית/ יער חרובית

ישובים סמוכים כיום:           כפר מנחם, גפן

הצג את מפת האיזור

 

שטח*

שטח כולל (1945):             8,103 דונם

בעלות על הקרקע (1945):   ערבית – 6,827 דונם

                                    יהודית – 1,082 דונם

                                    ממשלתית – 194 דונם

 
אוכלוסיה**

הרכב אתני/דתי:                ערבים מוסלמים

מס' תושבים (1922):          אין נתונים

       "       (1931):           345

       "       (1945):           490

       "       (1948):           530

 

כיבוש וגירוש

תאריך נפילה:                   17.7.1948

מגיני הישוב:                     אין נתונים

יחידה כובשת:                   גדוד 89 וגדוד 54

תאריך נטישה/גירוש:          10.7.1948, 17.7.1948

סיבת נטישה:                    ב; הג/ג (בהתאמה)

 

ישובים יהודיים על אדמות הישוב

הוקמו לפני 1948:              כפר מנחם          

הוקמו אחרי 1948:             (אין)

על חורבות הישוב:             (אין)

 

 

תיאור כללי

אדנבה היה הכפר הדרומי ביותר בנפת רמלה. אדמותיו, שכללו 8,103 דונם, גבלו באדמות הכפרים תל א-צאפי בדרום, מע'לס במזרח, ג'יליא בצפון, אל-ח'ימה בצפון-מערב וא-תינה במערב. הכפר נבנה במעלה גבעה, ובתיו היו מקובצים בצפיפות. תושביו היו מוסלמים ועסקו בחקלאות וגידול בעלי חיים. אדמות המרעה של הכפר היו טובות במיוחד, בייחוד באביב. החקלאות התבססה על גידול דגנים, אך גידלו גם זיתים. רוב אדמות הכפר היו מעובדות.[1] רוב תושבי הכפר השתייכו אל חמולת חימור, שמוצאה מתימן.

 

ההסטוריה של הכפר

אדנבה היה כפר עתיק. יתכן ונבנה על מקומו של כפר בשם "דנובה" מהתקופה הרומית. שם זה נשמר גם בתקופה הצלבנית. בשנת 1596 הכפר מנה 198 נפש והשתייך לנפת עזה. תושביו שילמו מס על גידולים שונים, בהם חיטה, שעורה וסומסום. בסוף המאה ה-19 הכפר מתואר כבנוי מאבן ובוץ וממוקם במקום גבוה. הוא היה מוקף בגדרות צבר והיה לו בוסתן של עצי תאנה מצדו הדרומי.[2]

 

1948 - נפילת הכפר

על פי תכנית החלוקה של האו"ם מ-1947 נכלל הכפר בשטח המדינה הערבית. האיזור כולו נכבש על ידי הצבא הישראלי ביולי 1948 במסגרת מבצע "אנפאר" ותושביו גורשו או נמלטו מזרחה. בני מוריס, שמייחס לצבא כוונות של גירוש, מציין כי בפועל רוב כפריי האיזור נמלטו "עם התקרב הטורים הישראליים לכפרים", ותחת ההשפעה של כיבוש הכפר הגדול תל א-צאפי.[3] ספציפית לגבי אדנבה מוריס מציין שהכפר ננטש ב-9-10.7.1948 בגלל השפעה של נפילת ישוב סמוך – דהיינו תל א-צאפי.[4] סיפור זה, של בריחה המונית מן האיזור בעקבות כיבוש תל א-צאפי, מובא גם במקורות ישראליים ממסדיים.[5] אולם כנראה שזה רק חלק מהסיפור. שכן הכפר אדנבה נכבש כשבוע לאחר תל א-צאפי. יתכן וחלק מתושביו, אולי אפילו רובם, ברחו, אך הכפר לא ננטש לחלוטין. ב-17 ביולי 1948 פשט כוח מגדוד 89 יחד עם מחלקת ג'יפים מגדוד 54 על הכפרים ג'יליא, קזאזה, אדנבה ומע'לס, במסגרת מה שהוגדר "סיור-טיהור". הכוח גרש את התושבים שנותרו בכפרים ופוצץ כמה בתים.[6]

 

ישובים יהודיים על אדמות הכפר

קיבוץ כפר מנחם הוקם על אדמות הכפר ב-1935, נהרס במרד הערבי של 1936, הוקם מחדש כמושב ב-1937 ושוב כקיבוץ ב-1939. שטחו (כ-2,000 דונם) סומן במפות הבריטיות של אמצע שנות ה-40 כמשבצת קרקע עצמאית, אשר מהווה מעין מובלעת בתוך שטחו של הכפר. לאחר 1948 התרחב הקיבוץ. כיום הוא בנוי על חלקים נוספים של אדמות הכפר, ושטחו הכולל מגיע לכדי 11,000 דונם.

בתחילת שנות החמישים הוקם ישוב-מהגרים בשם "חרובית" ממערב לכפר. ישוב זה היה קיים עד 1964.[7] מצפון לכפר נמצא כיום בסיס צבאי.

 

מה נשאר מהכפר

הכפר כולו נהרס. חורבותיו נמצאים בתוך סבך של צמחיה עבותה, שמקשה על מציאת שרידים כלשהם. שיחי צבר רבים גדלים במקום. בקצה המערבי של האתר ישנה מערה או חורבה עם כניסה מקושתת הבנויה מאבנים, ומכוסה צמחיה רבה.

מדרום לכפר נמצא "יער חרובית" של קק"ל, ובו עצי חרוב רבים. מצפון-מזרח לכפר נמצא אתר ההנצחה לחללי חיל הקשר והאלקטרוניקה של צה"ל.[8]

ניתן להגיע אל הכפר מכביש 383. הכפר נמצא על גבעה מדרום לכביש, מול הפניה לבסיס הצבאי.

 

תמונות

 

 

הערות

* הנתונים נלקחו מתוך אל-ח'אלידי, שם.

** הנתונים המתייחסים לשנים 1931, 1945 נלקחו מתוך אל-ח'אלידי, שם. נתוני 1948 חושבו על פי הגידול הטבעי שהיה בין השנים 1931-1945.

 

1. אל-ח'אלידי, שם. מפת גבולות כפרים (1946).

2. אל-ח'אלידי, שם.

3. מוריס (1991), עמ' 284-285.

4. שם, עמ' 591.

5. למשל לורך, עמ' 442.

6. ורד, עמ' 26. ראה גם וולך, עמ' 46.

7. כל מקום ואתר, שם. מפת גבולות כפרים (1946).

8. סיור באתר.

 

 

מקורות

 

Al-Khalidi, Walid (ed.), All that remains: the Palestinian villages occupied and depopulated by Israel in 1948 , (Washington DC: 1992),"Idnibba", p. 382.

 

וולך יהודה (עורך), אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל, "שנים ראשונות" (כרטא, 1978).

ורד אברהם, חזית הדרום בין סיני לחברון (יאיר, 1996).

כל מקום ואתר (משרד הבטחון, 1995), הערכים "חרובית" (עמ' 142), "כפר מנחם" (עמ' 178).

לורך נתנאל, קורות מלחמת העצמאות (מסדה, 1989).

מוריס בני, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949 (עם עובד, 1991).

אתר www.palestineremembered.com .

מפות בריטיות (1942) קנ"מ 1:100,000, הדפסה מחודשת 1959.

מפות המרכז למיפוי ישראל, קנ"מ 1:50,000.

מפת גבולות כפרים (1946).

סיור באתר.