אַ-דִּרְבַּאשִיָּה Ad-Dirbashiyya الدرباشيّة

 

נתונים כלליים

 

נ"צ :                              2108.2772

גובה מעל פני הים:             150 מ'

נפה (1945) :                   צפת

מחוז (1945) :                  הגליל

שם המקום כיום:               דרבשיה

ישובים סמוכים כיום:           (אין)

הצג את מפת האיזור

 

שטח*

שטח כולל (1945):             2,883 דונם

בעלות על הקרקע (1945):   ערבית – 2,767 דונם

                                    ממשלתית – 116 דונם

 
אוכלוסיה**

הרכב אתני/דתי:                ערבים מוסלמים

מס' תושבים (1922):          אין נתונים

       "       (1931):           אין נתונים

       "       (1945):           310

       "       (1948):           340

 

כיבוש וגירוש

תאריך נפילה:                   אין נתונים

מגיני הישוב:                     אין נתונים

יחידה כובשת:                   אין נתונים

תאריך נטישה/גירוש:          אין נתונים

סיבת נטישה:                    ?

 

ישובים יהודיים על אדמות הישוב

הוקמו לפני 1948:              (אין)      

הוקמו אחרי 1948:             (אין)

על חורבות הישוב:             (אין)

 

 

תיאור כללי

הכפר א-דרבאשיה שכן למרגלות רמת הגולן, ממזרח לביצות החולה, וסמוך מאד לגבול הסורי. אדמות הכפר גבלו באדמות ע'ורבה בצפון, ביצות החולה במערב, א-דירדארה בדרום, וסוריה במזרח. בכפר היו מספר חנויות וכן תחנת משטרה. האוכלוסיה היתה כולה מוסלמית והתפרנסה מחקלאות. מדרום-מערב לכפר היה קברו של שיח' א-צמדי.[1]

 

1948 - נפילת הכפר

ע"פ תכנית החלוקה של האו"ם מנובמבר 1947 נכלל הכפר, יחד עם כל האיזור, בתחומי המדינה היהודית. לא ידוע לנו על אירועים שבהם היה מעורב הכפר בחודשי המלחמה הראשונים. באפריל 1948 פינה הצבא הבריטי את איזור עמק החולה, ובמאי 1948 הוא נכבש על ידי הכוחות הציוניים, במסגרת מבצע "יפתח" בפיקודו של יגאל אלון. אולם יתכן שהכפר, הנמצא בשולי השטח וסמוך מאד לגבול הסורי, ניצל מהכיבוש של אותו זמן. למרות שבני מוריס מציין את חודש מאי 1948 כמועד נטישת הכפר, ב-21 ביוני דיווח המודיעין הישראלי כי הכפר מאוכלס וכי פליטים מכפרי החולה חונים בסביבה.[2]  לא ברור אם כן מתי ננטש הכפר, ואין מידע על כיבושו.

 

ישובים יהודיים על אדמות הכפר

אין.

 

מה נשאר מהכפר

אל-ח'אלידי כותב שהריסות מבנים פזורים על פני האתר. במקום נראים גם קטע של תעלת השקיה, ושרידי טראסות.[3]

 

 

הערות

* הנתונים נלקחו מתוך אל-ח'אלידי, שם. כיום גושים מס' 13380, 13381, 13382.

** הנתונים המתייחסים לשנים 1931, 1945 נלקחו מתוך אל-ח'אלידי, שם. נתוני 1948 חושבו על פי הגידול הטבעי שהיה בין השנים 1931-1945.

 

1. אל-ח'אלידי, שם.

2. מוריס, לידתה (2004), עמ' 252.

3. אל-ח'אלידי, שם.

 

 

 

מקורות

 

Al-Khalidi, Walid (ed.), All that remains: the Palestinian villages occupied and depopulated by Israel in 1948 , (Washington DC: 1992),"Al-Dirbashiyya", pp. 446-447.

 

Morris Benny, The Birth of the Palestinian Refugee Problem Revisited , Cambridge, 2004

 

מפות בריטיות (1942) קנ"מ 1:100,000, הדפסה מחודשת 1959.

מפות המרכז למיפוי ישראל, קנ"מ 1:50,000.

מפת גבולות כפרים (1946).