אַל-מִר Al-Mirr المرّ
(אַל-מַחְמוּדִיָה)
נ"צ : 1423.1688
גובה מעל פני הים: 20
מ'
נפה (1945) : יפו
מחוז (1945) : לוד
שם המקום כיום: טחנות
מיר/ גן לאומי ירקון
ישובים סמוכים כיום: כפר
הבפטיסטים, פתח תקוה
שטח כולל (1945): 51
דונם
בעלות על הקרקע (1945): ערבית – 41 דונם
ממשלתית
- 10 דונם
הרכב אתני/דתי: ערבים
מוסלמים, ממוצא מצרי וסודאני
מס' תושבים (1922): 75
" (1931): 101
"
(1945): 170
"
(1948): 190
תאריך נפילה: אין
נתונים
מגיני הישוב: אין
נתונים
יחידה כובשת: אין
נתונים
תאריך נטישה/גירוש: 3.2.1948 ; מרץ
1948
סיבת נטישה: ב
; ?
הוקמו לפני 1948: (אין)
הוקמו
אחרי 1948: (אין)
על חורבות הכפר: (אין)
אל-מיר היה כפר קטן כ-4 ק"מ
צפונית-מזרחית לפתח תקוה, בגדה הדרומית של נחל אל-עוג'א (הירקון) שהתפתל מצפון
וממזרח לכפר. מסילת הברזל פתח תקוה - ראס אל-עין עברה מדרום לכפר. תושבי הכפר היו
כולם מוסלמים ועסקו בחקלאות. אדמות הכפר היו מצומצמות בהיקפן וכללו רק 51 דונם. הן
גבלו באדמות המושבה פתח תקוה מכל עבריהן.[1]
הכפר אל-מיר הוקם בתקופת
שלטונו של הסולטאן מחמוד ה-2 (1808-1839) ולכן נקרא גם "אל-מחמודיה".
תושבי הכפר היו מהגרים מצרים וסודאנים שהובאו לכאן על ידי השלטונות. בשנת 1922
נפקדו בכפר 75 תושבים. בשנת 1931 נפקדו בו 101 תושבים, ובשנת 1945 עלה מספרם לכדי
170.[2]
בכפר פעלה בעבר טחנת קמח
גדולה, שכללה 13 זוגות ריחיים. טחנה זו היתה התחנה העליונה מבין חמשת הטחנות שפעלו
לאורך נחל אל-עוג'א, ולכן היא נקראה "טחונת אל-פוקא" (הטחנה העליונה).
הטחנה הופעלה על ידי מי הנחל, שהוטו אליה באמצעות תעלה. המים נאספו בבריכה והוזרמו
מטה בזרם חזק לעבר גלגלי הטחנה שהיו ממוקמים בקומה הראשונה של המבנה. ואילו בקומה
השניה היו ממוקמים אבני הריחיים שטחנו את החיטה. מעבר מרוצף בחלק המזרחי של הטחנות
שימש גם כגשר על הירקון, ומכאן שם הכפר בערבית, שפירושו: "המעבר", שכן
בנקודה זו נהגו לחצות את הירקון. הטחנה פעלה במקום עוד מהתקופה הרומית ושופצה כמה
פעמים בתקופות שונות. היא פעלה לסירוגין קרוב ל-2000 שנה. ככל הנראה הפסיקה לפעול
בסוף המאה ה-19, והחלק התחתון שלה נסתם בסחף.[3]
1948 - נפילת הכפר
הכפר נכלל בשטח המדינה היהודית
על פי תכנית החלוקה של האו"ם מ-1947. אין בידינו מידע על כיבוש הכפר. לגבי
נטישתו, בני מוריס כותב שתושביו עזבו ב-3 בפברואר 1948 בגלל "פחד כללי",
אולם חלק מן התושבים שבו ב-15 בפברואר ועזבו כחודש לאחר מכן.[4]
אין. כפר הבפטיסטים נמצא סמוך
מאד לחורבות הכפר, אך כנראה שלא על אדמותיו.
שטח הכפר כלול בתוך הגן
הלאומי "ירקון", שאחד האטרקציות בו הם שרידי הטחנה המרשימים. אין זכר
לבתי הכפר. סביב שרידי הטחנה הותקנו מדשאות ופינות ישיבה לפיקניקים. תחנה
הידרומטרית הנושאת את השם "ירקון – אל מיר" נמצאת על גדת הנחל ממזרח
לכפר. כ-200 מטר ממערב לכפר נמצאים שרידי בית החווה של סלים קסאר.
http://www.palestineremembered.com/Jaffa/al-Mirr/index.html
* נתוני "שטח" נלקחו מתוך אל-ח'אלידי, שם.
** הנתונים המתייחסים למספר התושבים
נלקחו מתוך אל-ח'אלידי, שם; הס-אשכנזי, שם, טבלה בעמ' 107. נתוני 1948 חושבו על פי
הגידול הטבעי שהיה בין השנים 1931-1945.
1. אל-ח'אלידי, שם. מפת גבולות כפרים
(1946).
2. אל-ח'אלידי, שם. הס-אשכנזי, שם,
טבלה בעמ' 107.
3. "גן לאומי ירקון", שם.
אתר האינטרנט של רשות נחל הירקון.
4. מוריס, 1991, עמ' 82. מוריס, 2004,
עמ' 129.
Al-Khalidi, Walid (ed.), All
that remains: the Palestinian villages occupied and depopulated by Israel in
1948 , (Washington DC: 1992),"Al-Mirr", p. 250.
Morris Benny, The Birth
of the Palestinian Refugee Problem Revisited , Cambridge, 2004.
הס-אשכנזי, מעין,
"ההגירה הערבית לשרון בתקופת המנדט", קתדרה 116 (יד בן צבי, תמוז
תשס"ה), עמ' 103-116.
מוריס בני, לידתה של בעית
הפליטים הפלסטינים 1947-1949, (עם עובד, 1991).
אתר האינטרנט של רשות נחל
הירקון, www.yarqon.org.il.
"גן לאומי ירקון",
חוברת הסבר של הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, 2000.
מפות בריטיות (1942)
קנ"מ 1:100,000, הדפסה מחודשת 1959.
מפות המרכז למיפוי ישראל,
קנ"מ 1:50,000.
מפת גבולות כפרים (1946).
סיור באתר.